וזה שאינו יודע לשאול

V For Vendetta speech                                                     

הימים עוברים להם, ודבר לא משתנה. אתה שוב מסתכל מסביבך ורואה את כל הרוע והזוועות שלעולם הזה יש להציע. אתה פשוט רואה יותר מידיי. אין מנוס. לאיזה כיוון שלא תבחר להזיז את ראשך, תמיד תיתקל באדם או אירוע שיחזקו את מציאות המאקרו ההולכת ומידרדרת. אולי זה אינו סממן תקופתי של מאות השנים האחרונות – הרי ישנן עדויות מדעיות לגולגלות של ניאנדרטלים המפולחות בחצים פרימיטיביים. אולי זה פשוט טבעו של האדם, וכל מה שהשתנה זה הטכנולוגיה ואמנות השחתת דעתם של עמים שלמים.

מישהו אמר פעם שאנשים דכאוניים הם בעצם הנורמלים, כי הם היחידים שלא מסתתרים מאחורי מסך ורואים את המציאות העגומה כמו שהיא. הם יודעים מה באמת מתחולל בעולם, ויודעים לאן זה כל זה צפוי להגיע. לדאבוני, אני נאלץ להסכים עם התאוריה השחורה הזו. בכולנו יש את הפוטנציאל לטוב ורע. הבחירה, בסופו של דבר, לאן ללכת היא שלנו בלבד, ומושפעת מחוויות ואירועים שחווינו במהלך חיינו. הרוע והטוב, בעיניי, הם מושגים ברורים מאד, אך לדאבוני גמישים באותה המידה. אמונה עיורת מבוססת פחד, בין אם בדת או במדינה, מובילה אנשים לבצע דברים שנחשבים רעים בעיניי אנשים אחרים, והכל בשם הגוף שמחזיק אותם במצב תמידי של איום. אמנם איום בתדרים נמוכים, אבל עדיין איום. הטרוניה הראשונה שלי היא בעניין הדת, במיוחד הדתות המונותאיסטיות. כמויות האיומים וההפחדה הולידו ועודן מולידות מעשים נבזיים ולא אנושיים, שלא לדבר על כך שעיכבו את המדע, הקידמה ומימוש הפוטנציאל האנושי והמוחי במאות שנים.

ההשוואה שאני הולך לעשות עלולה להרגיז כמה מכם, אבל זו דעתי וזכותי, לפחות נכון לעכשיו, להביעה. בימינו, כמעט בכל מקום ברחבי העולם, דתות וממשלות, מתקדמות או אפילות, שולטות בהמון ביד ברזל דיקטטורית ובאיום שנמצא תמיד מתחת לפני השטח ומספק להם את התחמושת שדרושה על מנת להישאר בשליטה. הנשק העיקרי שלהם – פחד ; השיטה להשיגו – ניגון על החששות הגדולים ביותר של בני האדם ו/או השנאתם על גורמים חיצוניים, שלרוב "באים עליהם לכלותם", בין אם יש צדק בדבר ובין אם לאו. כמו שבדת אנשים המפוחדים מלקחת אחריות על חייהם וחיים בחרדה מתמותתם הבלתי נמנעת מעבירים את השליטה בגורלם ובחירותיהם לידיו של כח בו הם מאמינים ואותו ישרתו בכל מחיר, כך ממשלות מנצלות את תומותם ואמונתם העיוורת של אזרחיה ליצירת תלות ופחד שלעיתים גובל ביראה במעטה של פטריותיות, ובזכות השנאה אליה מכוונת הממשלה קיימת הסכמה אפילו לפשעים הנבזיים ביותר.

ישנו דבר אחד שמשותף באופן מוחלט לכל אותם גופי ענק השולטים בהמון – אסור לשאול שאלות. אסור לשאול שאלות בכזו רמה שאנשים יכולים לאבד את חייהם, ולא חסרות דוגמאות של אנשי מדע ורוח לאורך השנים, אשר "העזו לחשוב אחרת".  מכיוון שאסור לשאול שאלות, אדם הופך לעבד של עובדות אותן מקבל כמובן מאליו, והצורך האנושי החזק של הסקרנות והרצון להבין (שאני אישית מאמין חזק מאד אצל יצורים אינטיליגנטיים כמונו), מדוכא לרמה בסיסית ביותר. רוב בני האדם אף פעם לא שואלים "למה". הם פשוט עושים מה שהם עושים באופן עיוור. הם מפחדים. חרדים, לדוגמא (מעבר לשם המסגיר שלהם), כל כך מועסקים בחיים שלאחר המוות ובצבירת נקודות אצל האלוהים שלהם, עד שעושים דברים שלצופה רגיל מהצד נראים נוראיים ולעיתים אף נבזיים. דוגמא קטנה לאירוע שקרה לפני זמן מה – אשה בהריון עולה לאוטובוס, ובשני המושבים הקדמיים ישובים שני אברכים בשנות ה 20 לחייהם. מתוך כבוד ומצווה שניהם קמו לפנות לה את המקום, וכשקלטו אחד את השני עושים את אותו המעשה, התחיל עימות ביניהם. זה הגיע למצב של תגרה פיזית שבעקבותיה נחבלה אותה אשה, והכל כדי להיות "הצדיק" שיזכה במצווה ויקבל עוד מדבקת כוכב על הלוח הגדול והמתחשבן שבשמיים. הם לא חשבו השנאה והאלימות כלפי זולתם, אפילו שהם חיים על פי אותה מערכת ערכים, לא חשבו על ההשלכות של מעשייהם. הם חשבו רק על המצווה ועל נקודת הזכות, ומצפונם היה נקי. 

רוב הדתות מדברות על קידוש החיים ואהבת הזולת. אבל כל זה מתגמד לעומת הפחד וההרגלים הקומפולסיבים שמרחיקים אותו. מאות בשנים שבני האדם, לא משנה מאיזה איזור, לאום או גזע, חיים תחת פחד, בעיקר הפחד מהמוות. לרוב בני האדם קשה לקבל את העובדה שבקרוב מאד יגיע הסוף, וחוסר הידיעה של מה שמחכה לנו שם הופך לשגעון אובססיבי שמשתלט על כל החיים, ולעיתים חונק את להבת הסקרנות וההגיון ומשעבד אותך לדבר שאין לך שום מושג אמיתי או מוכח לגביו. ויש אנשים מגלומנים, רודפי כח שמשרתים את עצמם ואת אלו שמשתלם להם, שמבינים את זה. מבינים את זה טוב מאד. הבטחה של חיי נצח בגן עדן, או וולהאלה או לעיתים אף גלגול נשמות הופכת לשלשלאות איתם מצליחים אותם אנשים בודדים לרעות את מליוני האנשים שאינם שואלים לאן שרק ירצו בנאמנות עיוורת. ובשם זאב הפחד בעור כבשת חיי הנצח נעשות זוועות נוראיות.

הממשלות לא כל כך שונות מזה. משחר השלטון האנשים שבראש, רעבים לכח ולזכרון היסטורי ובמקרים הבאמת גרועים לסתם כסף, ניווטו את דעת נתיניהם לצורך זוועות. אימפריות שלמות טבחו באנשים שלהם, רדפו אותם. כשאזרחים ו/או נתינים התחילו לשאול שאלות או לבקר שליט כזה או אחר, הם הוקעו ולעיתים אף הוצאו להורג באופן פומבי. שנים של דיכוי האזרחים גרמו להם, באופן פרדוקסלי אם תשאלו אותי, לפטריותיות וקבלה של כל דבר שהממשלה עושה. וכמו הפחד בדת מאלוהים, כך הפחד של האזרחים מהממשלה. אותו פחד ואף יראה מאותם גורמי שלטון חילחל לאורך הדורות והפך לחלק מהגנום של ההוויה האנושית. 

אנחנו מפחדים מהממשלה ועושי דבריה. רובנו, כאשר אנו רואים שוטר לדוגמא, אפילו אם מעולם לא פשענו, עוברים לצד השני של הכביש, משנים את צורת הנהיגה ולעיתים אף את התנהגותינו. אנו לא מעזים להגיד את אשר על ליבנו, אפילו אם זכויותינו נרמסות, ובמדינתנו, זה הפך כבר לעניין יומיומי.

מגיל צעיר אנו מאומנים לחשוב ששלום והבנה ביננו לעולם הערבי אינו אופציה. אנחנו נולדים למצב של מלחמה ושנאה מתמדת, לא עוצרים לרגע לשאול – אין דרך אחרת? אנחנו נשלטים כאן על ידי פחד ההישרדות, ולא שמים לב איך אט אט אנחנו מאבדים את החופש שלנו. בין אם אנו עבדים מוחית לממשלה או כלכלית למוסדות הבנקים (שכבר מתחילים להזכיר סטריאוטיפים חשוכים), אנחנו משועבדים. זה נראה לנו בסדר לשלוח ילדים בני 18 להרוג ולהיהרג, ורובנו מבינים ומקבלים את זה. בלי לשאול שאלות.

אין לי שום טרונייה כנגד אותם חיילים. להיפך. גם אני הייתי חייל. מנסיוני בצבא ומשיחות עם לא מעט אנשים, ישנו גרעין משותף של אשמה ואמונה כי ישנה דרך אחרת. שוחחתי עם לא מעט אנשים בכדי להגיע למסקנה אליה הגיעו רבים לפניי שהאזרחים כאינדיבידואלים, על אף שנאתם של רבים מהם, שבעים מהמצב הזה. יחד עם זאת האנשים כעם, מתנהגים כעדר נטול מחשבה עצמאית. אותו דבר קורה, אני מאמין בכל ליבי, ברחוב הפלסטיני, ובלא מעט מקומות בעולם, הן המערבי והן השלישי - אינדיווידואלית כמהים לרווחה, חופש ושלום, כעם רוצים השמדה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שגנרלים וראשי מדינות לוביסטים ותאבי בצע וכח יודעים שמלחמה היא עסק כלכלי משגשג, וכמו שאמר דייב מאסטיין, "השלום מוכר - אבל מי קונה?"

מליוני אנשים נשלטים, מתומרנים ומפחדים מקומץ של אנשים תאבי כח ובצע. עד כדי כך שאפילו עם שעבר זוועות כמו העם שלנו מתנהג לעצמו ולעמים אחרים בדיוק כמו שהתנהגו אליו לפני כמה עשרות שנים בודדות. הזכרון האנושי הוא קצר טווח ומאד סלקטיבי– הציבור שוכח בשניות מעשים שגובלים בדריסת חופש, גזענות בוטה ולעיתים אף בפשעי מלחמה, וחוזרים על אותן הטעויות פעם אחר פעם, ואף פעם לא לומדים. לא משנה מאיזה עם אתה. יכולת הריכוז האנושית היא אפסית. מתעורר כעס בציבור, ומייד הממשלה עושה "יו תראו, ציפור!" והעם פשוט מסובב ראשו ושוכח. אולי באמת כדאי לשים את כל האנושות על רטלין.

אין בכוונתי ליצור פרובוקציה או להעליב אף אחד. זו דעתי האישית ואיני מייצג אף אחד. אני מאמין בפוטנציאל האדיר שיש לבני האדם, ובליבי הייתי רוצה יותר מכל שהאנושות תפתח עיניים, תסתכל מסביב. תשלים עם התמותה הבלתי נמנעת שלה ותנסה לקבל את החיים כדבר שקורה, לא כמבחן לאף דבר אחר, ושתלחם על החופש שלה. והכי חשוב – תתחיל לשאול שאלות.

אני אסכם את המנשר שלי במשפט שכתב אלאן מור בנובלה הגרפית "V" שחשוב שכל אדם ואדם יישמע, ומתייחס לטעמי גם לשלטון וגם לדת – 

"People shouldn't be afraid of their government.

Governments should be afraid of their people."

* הזכויות על הקליפים והציטוט, הן של מגהדת' ו "V FOR VENDETTA" כמובן אינם שלי (הייתי מת) , אלא נועדו להשראה בלבד.